הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נ' ננקנסקי ואח'

פסק דין

1.התובעת, חברה לביטוח, הגישה נגד הנתבעים תביעת תחלוף להחזר הסכומים ששילמה למבוטח בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה נשוא התביעה. הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") נתבע כמי שנהג ברכב במועד התאונה; הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") נתבעה כבעלים ו/או כמחזיקה ו/או כמעבידה ו/או כשולחת.

2.הנתבע לא הגיש כתב הגנה וביום 14.10.09 ניתן נגדו פסק דין על מלוא סכום התביעה.

אין מחלוקת שהנתבעת לא שהתה ברכב במועד התאונה, ושהנתבע הוא שנהג ברכב אותה עת. השאלה היא אם הנתבעת חבה באחריות שילוחית לעוולה שביצע הנתבע. ביתר פירוט, השאלה היא אם הנתבעת נושאת באחריות שילוחית כמעבידה.

3.התובעת לא העידה עדים מטעמה, ובהסכמה הוגש תצהיר הנתבעת בבש"א 210067/09, לרבות דו"ח החוקר, נספח ד' לתצהיר. הנתבעת העידה בעצמה וכן העיד מטעמה הנתבע.

הנתבעת העידה שהרכב הנדון משמש אותה לצורכי העסק, ונוהג בו באופן קבוע עובד בעסק. במועד התאונה אותו נהג לא חש בטוב, ואחד מעובדי העסק הציע לה להיעזר בשירותיו של נהג אחר, הוא הנתבע. הנתבע ביצע את ההובלה הדרושה לעסק, ולאחר שסיים לבצעה ביקש לאפשר לו לבצע הובלה אישית – פרטית כ"טובה תחת טובה", והיא נעתרה לבקשתו. התאונה נגרמה במהלך אותה נסיעה פרטית כאשר הנתבע נסע לאחור ופגע ברכב התובעת.

הנתבע העיד גם הוא את אותם הדברים עצמם.

4.ב"כ התובעת ביקש שלא לקבל את עדותם של הנתבעים, ולחלופין, גם אם תתקבל גרסתם, לקבוע כי הנתבעת נושאת באחריות שילוחית, כמעבידה. ב"כ הנתבעת טען שאין לייחס לנתבעת אחריות שילוחית מאחר והתאונה התרחשה שעה שהנתבע פעל למענו, ולא תוך כדי ביצוע עבודתו.

5.אינני מקבלת את גרסת הנתבעת לגבי אופי הנסיעה במסגרתה התרחשה התאונה. התביעה בתיק זה הוגשה תחילה נגד בעלה של הנתבעת, מר מאיר ננקנסין (להלן: "ננקנסין"). ננקנסין לא הגיש כתב הגנה וביום 08.01.09 ניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה. ביום 29.03.09 הגיש ננקנסין בקשה לביטול פסק הדין (בש"א 210066/09), בה טען כי הרכב רשום אומנם על שמו אך הוא משמש את העסק של אשתו, הנתבעת. הנתבעת הגישה תצהיר לתמיכה בבקשה בו הצהירה כי "במועד התאונה ...היה הרכב ברשות אחד מעובדי...אשר מסרו לעובד אחר....לצורך הובלה כלשהי של ציוד של העסק...." (סעיף 6 לתצהיר). הנתבעת צירפה לתצהירה דו"ח מחקירה שבוצעה לבקשת חברת הביטוח שומרה (נספח ד' לתצהיר), בו אותר מי שנהג ברכב במועד התאונה, ואותו אדם טען שהתאונה אירעה בעת הובלת ציוד עבור העסק של הנתבעת. ביום 05.05.09 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין והצדדים הסכימו כי פסק הדין יבוטל, כתב התביעה יתוקן, ננקנסין ימחק מכתב התביעה, והנתבעים יהיו הנתבעים בתובענה.

בשום מקום, לא בבקשה לביטול פסק הדין, לא בדיון בבקשה זו, ולא בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת בתיק זה, לא נטען כי בעת התאונה הרכב עסק בהובלה פרטית ולא בהובלה עבור העסק. גרסה זו נשמעה לראשונה, בשלב ההוכחות, והיא סותרת את גרסתה הקודמת של הנתבעת. גרסה חדשה זו היא בבחינת עדות כבושה שמשקלה נמוך ביותר, אם בכלל. עדות זו נתמכה אומנם בעדותו של הנתבע, אך פרט לכך לא הובאו כל עדים נוספים לתמיכה בגרסה חדשה זו. לאור האמור אינני מקבלת עדות זו.

6.אך אפילו הייתי מקבלת את גרסת הנתבעת במלואה, אף אז יש לראותה כמי שנושאת באחריות שילוחית לעוולת הנתבע, מכוח סעיף 13 לפקודת הנזיקין. סעיף זה קובע לאמור:

"13. חבות מעביד

(א) לעניין פקודה זו יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו -

(1) .....

(2) אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו; אולם -

(א) מעביד לא יהא חב על מעשה שעשה מי שאיננו מעובדיו, אלא אחד מעובדיו העביר לו תפקידו בלא הרשאתו המפורשת או המשתמעת של המעביד;

(ב) .....

(ב) רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא-נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לעניין המעביד.

(ג) לעניין סעיף זה, מעשה - לרבות מחדל".

7.השאלה אם בין הנתבעת לנתבע מתקיימים יחסי עובד ומעביד במובן סעיף 13 הנ"ל, אינה דרושה הכרעה, שכן גם על הנתבעת מוסכם כי קיימים יחסי עובד – מעביד. ואכן, לאור עדותה של הנתבעת לפיה היא אישרה את הצעת העובד מטעמה להיעזר בשירותי הנתבע לשם ביצוע ההובלה הנדרשת עבור בית העסק, ולאור הוראות סעיף 13(א)(2)(א) הנ"ל, אין ספק כי נתקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד.